גז"ד בעניינו של נהג אוטובוס "אגד" (בעת הרלבנטית) אשר הורשע בבצוע מעשה מגונה וכליאת שווא של קטינה- בפרויקט "קווי לילה"

כתב האישום

1.       ביום 25.3.12 הרשעתי את הנאשם, ששימש בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום כנהג אוטובוס באגד, בביצוע שתי עבירות: מעשה מגונה - עבירה על סעיף 348(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק") וכליאת שוא - עבירה על סעיף 377 לחוק. בהתאם לעובדות כתב האישום, בתאריך 26.7.10, עת נהג הנאשם באוטובוס אגד, במסגרת עבודתו, והסיע נוסעים בקו 205 בחיפה, עלתה לאוטובוס, סמוך לשעה 04:00, נ. ילידת 29.12.93 (להלן:"המתלוננת"), וביקשה מהנהג לעצור לה במרכז הכרמל, כדי שתוכל לעבור לאוטובוס אחר המוביל לביתה (להלן:"האוטובוס הנוסף"). באותו זמן נסע באוטובוס אדם אחד נוסף. בהגיע הנהג לתחנה המבוקשת, לא עצר והמשיך בנסיעתו, ולאחר שהמתלוננת הבחינה בכך וביקשה ממנו לעצור, הציע הנאשם לעצור לה בתחנה אחרת, המשמשת גם את האוטובוס הנוסף. בשלב מסוים, ולאחר שהנוסע  האחר ירד מהאוטובוס, אמר הנאשם למתלוננת כי היא יפה, ציין בפניה שהבחין בה כשהתנשקה עם חבר שלה בתחנת האוטובוס, וכי דבר זה גירה אותו, והוא אף הושיט לה את ידו. בהמשך הסיע הנאשם את המתלוננת למגרש אוטובוסים, עצר את האוטובוס, התיישב באחד המושבים המיועדים לנוסעים, בסמוך למקום בו ישבה המתלוננת, סגר את הוילון של המושב בו ישב, וביקש מהמתלוננת לשבת לידו.  המתלוננת סירבה, ואז תפס הנאשם את ידה, ולאחר שנעמדה, משך אותה לעברו, והושיבה על ברכיו. כשניסתה המתלוננת להיחלץ, אחז בה הנאשם בכוח וליטף את ישבנה. בשלב מסוים הצליחה המתלוננת להתרומם, אך הנאשם המשיך לחבק אותה בכוח, נגע לה בחזה מעל לחולצתה וניסה לנשקה בצווארה ובשפתיה. לאחר דקות ארוכות חדל הנאשם ממעשיו, חזר לכיסא הנהג והסיע את המתלוננת לשכונת מגוריה.

טענות ב"כ המאשימה ועדת האופי מטעמה

2.       ב"כ המאשימה הדגישה את החומרה שבמעשי הנאשם וטענה כי הנאשם ניצל את תפקידו בזמן הרלבנטי לכתב האישום כנהג אוטובוס ב"קווי לילה" של אגד, נסע לחניון חשוך ברחוב העצמאות, ניצל את העובדה שהמתלוננת נותרה לבדה באוטובוס, כשהיא נתונה לחסדיו ונמצאת במצוקה, ואז ביצע בה את זממו. לטענת ב"כ המאשימה, החומרה שבמעשי הנאשם מתחדדת לאור היותו נהג של תחבורה ציבורית, והוסיפה שאין מדובר במעשה שנבע מאיבוד שיקול דעת רגעי. ב"כ המאשימה ציינה עוד, שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, וכי מדובר בנאשם שחושב שסיפוק צרכיו עומד מעל לכבודה של המתלוננת.

3.       בנוגע לעונש, עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי משמעותי, שיכלול את הטיפולים הפסיכולוגיים שעברה המתלוננת. ב"כ המאשימה הציגה לעיוני פסיקה, ממנה עולה שבתי המשפט הטילו במקרים דומים מאסרים בפועל הנעים בין שנה לשנה ומחצה.

4.       אימה של המתלוננת העידה לעונש, וכדבריה (פרוטוקול מיום 8.5.12 עמ' 125 משורה 31 עד עמ' 126 שורה 16):

"... נ. הלכה לטיפול פסיכולוגי סמוך לאירוע שנמשך בערך שנה, זה היה באופן פרטי, עם כל ההוצאות שכרוכות בכך ... אני רואה את הכאב עליה. היא לא מודעת לדיונים. ראיתי את התגובה שלה וכמה קשה לה עם זה".

ב"כ הנאשם שאל את העדה בנוגע לטיפולים הפסיכולוגיים (עמ' 127 שורות 10-14):

"ש.         היא היתה מטופלת אצל הפסיכולוג קרוב לשנה, את לא קובעת שמדובר בדברים הקשורים לאירוע?

ת.             זה כן קשור לאירוע.

ש.            איפה המסמכים של הפסיכולוג?

ת.             אני חושבת שנתנו את המסמך. זה הוגש.

...

ש.             היא שילמה עבור הפסיכולוג?

ת.             אנחנו שילמנו 300 ש"ח לפגישה. מדובר ב-50 פגישות.

ש.            יש לך קבלות?

ת.            כן, הן אצלי בבית.

ש.            את רוצה פיצוי כספי?

ת.        אני לא חושבת שאני ברמה של התחשבנות, אני מאוד אשמח אם בית הדין יקח בחשבון את ההוצאות שנגרמו לנו. מה שמדאיג אותי, זה בריאות נפשה של בתי"